דרגות של חופש - הרקדנית ההונג קונגית

הונג קונג הרשימה אותי והפחידה אותי בו זמנית.

היא איימה לבלוע אותי בהתחלה, במיוחד כי הגענו אליה אחרי שהייה באיים הטרופיים של הפיליפינים, בירח הדבש שלנו.

חשבתי לעצמי שהונג קונג היא לא מקום ראוי למגורי אדם. הקצב מהיר מידי, האנשים כנחילים, הביניינים גבוהים וצפופים, אין שום ספסל ברחוב, והפארקים קטנים ומהונדסים יתר על המידה...

בפארק של קאולון, אשר היה מלא בטון ופסלים של מפלצות בצבעי פסטל, היתה להקת פלמינגו מיובאת שהוצבה על מין אי מלאכותי.

זה היה מוזר ומדהים גם יחד...

תחושת כלאיים חזקה נוכחת כאן.

האנשים המעשנים נראו לי כמצורעים ומנודים חברתית. הם עישנו בסתר ופרצופם היה חמור וסובל. מה לעשות, החלק המעשן שבי אינו יכול שלא להסתכל ולבחון גם את אלו...

אל תדאגו , עמלתי קשות, נאבקתי ונגמלתי מהרעל השקרני והמתעתע!

העיר לא משאירה הרבה מקום לצרכי האדם הפשוט המחפש מעט מרגוע. הכל מתקיף!

זאת לא היתה אהבה ממבט ראשון...

אודל לעומתי התאהב בה תוך שניה אחת בדיוק, ואני חשבתי לעצמי, איך עזבנו את האיים הבתוליים של הפיליפינים לטובת גורדי השחקים??!! היה לנו טוב!!!

אך ממבט שני...

הנוף קצת השתנה, או לפחות זווית הראייה שלי...

בבקר השני עיניי החלו לראות את הפלא ההונגקונגי במיטבו והיה מסעיר ומעניין לכל מקום שהסתכלי. הכל סופר מתקדם, חדש וטכנולוגי, כאילו נלקחת בחללית אל העתיד...

כשהלכנו במטרו וחזינו בהונגקונגים ההולכים במהירות הבזק עם הראש בתוך הסמארט פון וכמעט ונתקעים אחד בשני, זה כמובן גם גרם לי לחשוב על ״מראה שחורה״...

לצד הטירוף הטכנולוגי הנשפך מכל מקום וממסכי הענק ברחובות, מתקיימת בהונג קונג מסורת עתיקה ומקדשים דאואיסטים מרהיבים מאין כמוהם!

כאן כבר הבנתי שהגענו למקום מאד מיוחד.

הנשים היו הכי מגניבות שיש, והאופנה הרווחת היתה חצאיות מטול ונצנצים תכלת, ביחד עם טישירט עם הדפס של גלידה, גרפילד או איזה חד קרן שכזה עם פייטים צבעוניים.

כמובן שקניתי גם לעצמי. לצד אופנת הרחוב הפופית נערית, נראו נשים אלגנטיות ויפות לבושות בטקסטילים סקסים שמושכים אשה שכמוני...

הגענו בדיוק בראש השנה החדשה, היתה זו שנת החזיר ובכל המקומות הציבוריים היו מיצגי ענק מפוארים של חזירים חביבים או סמלים קדושים אחרים בצבעי אדום, ורוד וזהב.

האסתטיקה חגגה את קיומה הבלתי מתפשר.

אין ספק שההונקונגים חוגגים בגדול ומפואר עד מאד!

הלוואי עלינו חדוות חגים שכזאת...

הכל מושך והכל ארוז כל כך טוב וכמובן חיים שלמים שקורים מתחת לאדמה בתחנות הענק של הרכבת התחתית, שהיו בעצמם מוקד עניין למציאת אוצרות.

שלא נדבר על השירותים הציבוריים הנקיים ביותר שראיתי מימיי....

כשחזרנו לארץ התחלתי לארוג צ׳יק צ׳ק, מוטענת בהשראה צבעונית במיוחד.

המקדשים הדאואיסטים היו המרשימים ביותר עבורי. גם כשנחנקתי ודמעתי מענני הקטורת בפנים, נשארתי עוד ועוד כדי להציץ ולבהות בדקורציה המצועצעת ובמתפללים מניחי המנחות...

אני לא נוהגת ליצור עם סקיצות או עם איזשהי התחייבות למשהו רשום או מצוייר.

אני אורגת את רשמיי ותחושותיי.

את המראות בעיני ליבי.

וכך נולדה לה הרקדנית ההונג קונגית שלי.

חייבת להגיד שגם אופן אריגת היצירה, היתה כאוטית, וניווטתי באי ידיעה מהתחלה ועד הסוף.

היה מענג וגם מענה.

חלק רב מחוטי הכותנה באריג נקנו באי קמיגין שבפיליפינים, בבית כלבו מתקדם יחסית בתוך השוק המרכזי. אכלנו שם גם איזה מאפה בצבע סגול, אבל זה כבר לסיפור אחר..

אז מי אמר שאין ניצוצות באהבה ממבט שני?!

ועכשיו, בזמן הקפה של הבקר, לא הייתי מתנגדת כלל לגיחה קטנה לאחד מהקניונים המוטרפים או לשווקים הסואנים במונג קוק... המחירים היו ממש טובים! שופינג לפנים!